איך שישה מיליון פריזאים הגיעו אל הקטקומבות של פריז
העצמות שמתחת לדנפר-רושרו מעולם לא נועדו להיות אטרקציה למבקרים. הן היו הפתרון לשתי בעיות שפריז התמודדה איתן בסוף המאה ה-18: עיר ששוקעת לתוך המחצבות של עצמה, ובתי קברות צפופים מכדי להשתמש בהם. העמוד הזה עוקב אחרי הסיפור לפי הסדר, בלי האגדות.
אבן לעיר, חורים מתחתיה
חלק גדול מפריז הישנה בנוי מאבן גיר בהירה ששוכבת קרוב לפני השטח מתחת לגדה השמאלית. גאולוגים קוראים לה אבן הגיר הלוטטית, על שם לוטטיה, השם הרומי של העיר. חוצבים הוציאו אותה מימי הביניים ואילך.
בהתחלה הם עבדו בבורות פתוחים. כשהעיר התפשטה מעל אתרי החציבה, העבודה ירדה מתחת לאדמה ועקבה אחרי האבן במסדרונות ארוכים שנתמכו בעמודי סלע שהושארו במקומם. במשך מאות שנים המנהרות הגיעו אל מתחת לרבעים שלמים.
המחצבות הישנות משתרעות על פני כ-300 ק״מ מתחת לפריז. רשת המכרות לשעבר מגמדת את הקטע הקטן שמבקרים הולכים בו היום.
כשהרחובות התחילו לקרוס
בשנות ה-70 של המאה ה-18 המסדרונות הנטושים כבר היו סכנה של ממש. קטעי דרך מעל מחצבות ישנות קרסו, ובתים נפלו יחד איתם. איש כבר לא יכול היה להתייחס לחורים כאל בעיה של מישהו אחר.
ב-1777 הקים הכתר את ה-Inspection Générale des Carrières, שירות שתפקידו למפות את המחצבות ולחזק אותן. העובדים שלו בנו קירות ועמודים מתחת לרחובות. שמות רחובות ותאריכים חקוקים עדיין מסמנים חלק מהמסדרונות במסלול המבקרים.
בית קברות שאי אפשר עוד להשתמש בו
מעל פני הקרקע הייתה לפריז בעיה שנייה. Cimetière des Innocents, ליד לה האל של היום, קלט במשך מאות שנים את המתים של קהילות רבות, והוא היה צפוף להחריד.
השכנים התלוננו על הריח ועל רטיבות שחלחלה למרתפים הסמוכים. אחרי שנים של מחאה נסגר בית הקברות, והרשויות נאלצו למצוא מקום למה שהיה בו.
הפתרון נמצא מדרום לעיר הישנה. המחצבות שמתחת לאזור Tombe-Issoire היו ריקות וכבר עברו חיזוק. הן שכנו ליד שער המכס שנקרא Barrière d'Enfer, הרחק מהמרכז הצפוף.
העברת העצמות בלילה
החל מ-1786 הוצאו השרידים מבית הקברות של האינוסנט והובלו בעגלות דרומה. ההעברות נעשו בלילה, ובמחצבות הושלכו העצמות דרך פירים אל המסדרונות שמתחת.
בתי קברות קהילתיים אחרים בפריז רוקנו באותה דרך בעשורים שאחר כך. בסך הכול מכיל הגלוסקמה את שרידיהם של כ-6 מיליון בני אדם. כל מדריך וכל דף הזמנה חוזרים על המספר הזה.
כמעט לאף אחד מהאנשים האלה אין שם. שלטים מתחת לאדמה מציינים מאיזה בית קברות הגיע כל קטע ומתי הועבר, וזה בערך הפרט האישי ביותר שהתיעוד מספק.
המספר 6 מיליון הוא הערכה שנבנתה מרישומים ישנים של בתי קברות, לא ספירה של גולגולות. כדאי לקרוא אותו כסדר גודל ולא כמספר מדויק.
קירות של גולגולות ועצמות ארוכות
בהתחלה העצמות היו מוטלות בערימות. הסידור המסודר שמבקרים מצלמים הגיע מאוחר יותר, בתקופת Louis-Étienne Héricart de Thury, שעמד בראש שירות המחצבות בתחילת המאה ה-19.
הצוותים שלו ערמו את העצמות הארוכות לקירות ושיבצו בהם שורות של גולגולות כפסים ודוגמאות. מאחורי החזיתות המסודרות האלה שאר השרידים מונחים בתפזורת, ערומים עמוק אל תוך המסדרונות.
הוא גם הוסיף שלטים עם פסוקים וציטוטים, רובם על המוות ועל חלוף הזמן. רבים מהם בצרפתית או בלטינית, כך שמדריך שמתרגם אותם מוסיף להליכה הרבה מאוד.
הפתח שאומר לעצור
בכניסה לגלוסקמה עצמה נמצא המשפט המצוטט ביותר מתחת לאדמה. הוא חקוק מעל הפתח ואומר “Arrête ! C'est ici l'empire de la mort”, בערך “עצור! כאן ממלכת המוות”.
לפני הפתח הזה הולכים קטע ארוך של מחצבה חשופה. אחריו מתחילות העצמות וכמעט לא נגמרות עד סמוך ליציאה. התיאור שלנו של המסלול צעד אחר צעד מראה איפה נמצא כל חלק.
הגלוסקמה מקבלת מבקרים מתחילת המאה ה-19, אם כי בהתחלה הביקורים היו מזדמנים. עם הזמן הפכה לאחד המוזיאונים של העיר, ומנהל אותה היום Paris Musées.
לשמוע את סיפור המחצבות ממדריך
Walks מספרת את ההיסטוריה במשך כשעתיים בקבוצות של עד 14 משתתפים, כולל אזורים מיוחדים כמו הקפלה התת-קרקעית וגילופי החוצב.
שם שמשחק על הגיהינום
לכיכר שמעל הכניסה יש היסטוריה משלה. שער המכס הישן היה ה-Barrière d'Enfer, ו-Enfer פירושו גיהינום בצרפתית, שם הולם לשער אל המתים.
מאוחר יותר נקראה הכיכר על שם הקולונל דנפר-רושרו, גיבור המצור על בלפור, והשם החדש נשמע כמעט אותו דבר. הערך בוויקיפדיה על Place Denfert-Rochereau מספר את המשך סיפורה של הכיכר.
למה הסיפור עובד טוב יותר עם מדריך
הכרטיס העצמאי מ-כ-42 דולר מכניס פנימה עם מדריך קולי, והוא מכסה את היסודות די טוב. הוא לא יכול לענות על שאלה לגבי שלט מסוים, או לגבי גילוף שראיתם על הקיר.
סיור הגישה המיוחדת של Walks מ-כ-155 דולר הוא הדרך המודרכת הזולה ביותר לשמוע את ההיסטוריה. הוא מדורג 4.7 מתוך 1,000+ ביקורות ב-GetYourGuide ופותח אזורים שסגורים למבקרים רגילים.
Memories France, הבחירה שלנו, מגבילה את הקבוצות לשבעה משתתפים לכל היותר מאחורי השערים הנעולים. ההשוואה בין השניים מופיעה במדריך שלנו לגודל הקבוצות ובעמוד המחירים. העמוד שלנו על כרטיס מול מדריך חי שוקל את הכרטיס מול שניהם.
משפחות ירצו אולי לקרוא את ההערות שלנו על הבאת ילדים לגלוסקמה לפני ההזמנה. ההיסטוריה נקלטת אחרת אצל ילד בן עשר מאשר אצל מבוגר.